מאחורי ALL YOU NEED IS LOVE

אם אלוהים הוא גם די ג'יי, אז ג'ון לנון הוא ודאי אחד הקופירייטרים הטובים שלו


השורה All You Need is Love שכתב, היא אחד הסלוגנים המשומשים ביותר מאז בריאת העולם. מסר קצר, פשוט, זכיר, מובן לכל ילד, ומדבר על משהו שכולם מכירים.
 
מאז, ניסו מאות פעמים לשחזר את המסר בצורות שונות (לדוגמא: "יש בי אהבה והיא תנצח"), אבל אף אחד לא תמצת פילוסופיית חיים שלמה בפשטות כזו, כמו לנון.
השיר הזה, אולי לא מהגדולים והאיכותיים ביותר של הביטלס, אבל ללא ספק בעל השפעה אדירה על המוזיקה, ועל התרבות הפופולארית בכלל.
 
העובדה שנכתב עבור תכנית טלוויזיה, ולא כחלק מעבודה על אלבום, לא עושה אותו פחות מרשים.
 
הרעיון נולד מתוך בקשה להביא שיר שעומד להיות מובן לבני כל העמים, עבור תכנית טלוויזיה ראשונה מסוגה שתיקרא Our World, שתארוך 6 שעות ותשודר מאנגליה בשידור לוויני לראשונה בעולם ל-25 מדינות שונות. לכל מדינה יהיה ייצוג עם שיר משלה. הביטלס ייצגו את אנגליה.
 
הכתיבה החלה בסוף מאי 1967, כשג'ון ופול עבדו על שירים נפרדים.
 
"זה היה שיר של ג'ון", נזכר מקרטני, "אני זרקתי כמה רעיונות, כמו שאר חברי הלהקה, אבל אלו היו כל מיני דברים די מטופשים שהמצאנו במקום. זה היה שיר טוב שהיה לנו בהישג יד עם פזמון המנוני".
 
ואכן שיר הלל לשלום ולאהבה הזה, שקל לזכור את מילותיו ומשדר אהבה ושלווה, חיוביות ואחדות, הצליח לאפיין את תחושת הנעורים שהקיפה את העולם באותה עת וגם לאוורר קצת את האווירה הפוליטית העוינת ששררה אז, שיא מלחמת ויטנאם. המשפט עצמו הפך לאמירה פופולרית בתנועת האנטי-מלחמה של שנות ה-60 והשיר שוחרר באמצע "summer of love", תופעה חברתית שהתרחשה במהלך קיץ 1967, כחלק גדול מהאווירה.
ג'ון לנון כתב את השיר כהמשך לרעיון שניסה להביע בשירו The Word שנתיים קודם, ב-65'.
 
שם כתב:
 
 
 
 
Say the word and you'll be free
Say the word and be like me
Say the word I'm thinking of
Have you heard the word is love?
לנון היה מוקסם מהאופן שבו סיסמאות משפיעות על ההמון וניסה ללכוד את אותה המהות כמו השיר We Shall Overcome ששרו פיט סיגר ואחר כך ג'ון באאז ביחד עם ההמונים. לנון תמיד אהב סיסמאות, וגם המשיך בכך מאוחר יותר בכישרון רב עם Power To The People ו-Give Peace a Chance.
 
"אני אמן מהפכני", אמר. "האמנות שלי מוקדשת לשינוי".
הוא הספיק להגיש את השיר ממש בדקה ה-90, 11 יום לפני יום השידור.
 
בשידור עצמו, הביטלס כביכול שרים בלייב, אבל למעשה הם השתמשו ברצועת רקע שהוקלטה מראש והקול של ג'ון לנון שופץ כמה שעות לאחר מכן.
ביום השידור, 25 ביוני 1967, האולפן קושט בפרחים וכתובות, והביטלס בילו את רוב זמנם בחזרות עם מצלמות ה-BBC. נגני האולפן שהוזמנו להקלטה הפומבית החגיגית, סיפרו לימים עד כמה הופתעו מהרישול והחפיפניקיות שמסביב, ורק ג'ורג' מרטין ניסה לשמור על מעט סדר ולהדביק את הכל.
 
הביטלס הבינו שלשיר בלייב היא הדרך היחידה לגרום לשיר להישמע, וגם להיראות טוב. ולפיכך, הזמינו את חבריהם הקרובים לשיר ברקע את הפזמון הידוע.
 
מי היה שם?
מיק ג'אגר ואריק קלפטון עם הנשים שלהן, מריאן פיית'פול, קית' ריצ'רד, קית' מון, פטי הריסון, ג'יין אשר, מייק מקרטני, גרהם נאש והאנטר דייויס, מה שבהחלט הופך אותה לאחת המקהלות המרשימות ביותר בכל הזמנים.
 
העולם, עוד הרבה לפני האינטרנט, הפך להיות כפר גלובלי קטן בזכות שידור הלווין החדשני, והביטלס נכנסו, שוב, להיסטוריה בכך שהצליחו לחבר מיליונים אחד לשני מקצה לקצה בזכות שיר אחד, חודשיים לפני מותו של האמרגן האגדי שלהם, בריאן אפשטיין והנסיעה להודו.
 
האירוע הקוסמופוליטי הזה היה תזכורת לכוחה המוזיקלי העצום של בריטניה באותה תקופה. לונדון הייתה המוקד של מוזיקת ​​הפופ, אבל הביטלס, עם כח העל של המילים והמנגינה, הפיצו אהבה בכל רחבי הגלובוס.